מסעות יוון | בעקבות הקהילות היהודיות | אריה דרזי | קוס 2011

קוס 2011 – המסע לשיקום בית העלמין הישן

בחודש ספטמבר 2011, יצאתי לאי קוס בראש קבוצה המונה 5 אנשים. מטרת הקבוצה הייתה לחשוף ולנקות את המציבות הפזורות בשטח בית הקברות הישן. חלק גדול של המציבות היו קבורים באדמה, במלואן או בחלקן, והיה צורך לחשוף אותן ולנקותן. רעידת האדמה שפקדה את האי בשנת 1933, גרמה לנזק עצום לקברים, מעבר לכך שהשנים שחלפו לא הותירו על תילו ולו קבר אחד שלם. מאחר ולא מצאנו בית מלון פנוי, בעיר קוס, התמקמנו בקרדמנה המרוחקת כ -25 ק"מ מקוס. זהו כפר תיירותי על קו החוף בדרומו של האי. לאחר שהתמקמנו בבית המלון mikri poli, עשינו את דרכנו לעיר קוס. תחילה ביקרנו את יאניס ואת טולה אשתו במסעדתם "something else ". התקבלנו בחום על ידם. מאוחר יותר הלכנו לבקר את ויקטור מנשה ואת אחותו קארן בעלת הקפה מסעדה chocolat שבעיר העתיקה.לאחר סיבוב נוסף במקום,בבית הכנסת ובנמל,עשינו דרכנו חזרה לקרדמנה. בבוקר יום המחרת, ולאחר ארוחת בוקר מפנקת, עשינו את דרכנו לעבר בית העלמין היהודי השוכן בפאתי העיר קוס, ביציאה לכיוון פלאטני. בבגאז' הרכב היו מונחים כלי העבודה, ובכיסי מפתחות בית העלמין, של אותם מנעולים שהתקנתי בשנה הקודמת. לאחר כמחצית השעה, היינו כבר בכביש הפנימי הסמוך לחומת בית העלמין. כאשר התקרבנו אל שער בית העלמין, חשתי בצמרמורת החולפת לאורך גבי. על יד השער עמדו שתי הנשים האנגליות אותן פגשתי גם שנה קודמת, באותו המקום. אחת מהן היתה לבושה באותה שמלה, ועל ראשה אותה מגבעת קש שחבשה בשנה שעברה. השעה היתה כמעט 8 בבוקר. הנשים לא ידעו כמובן על כוונתי להגיע השנה למקום, לצורך השלמת העבודות. גם ריחוקו של בית העלמין מהעיר, והעובדה שלא ראיתי רכב חונה בסביבה, עוררו בי תחושות מוזרות ביותר. הסיכוי שאפגוש שתי נשים מאנגליה, באמצע שום מקום, שנה אחר שנה, הינם אפסיים. מחשש שאני הוזה, שאלתי את אשתי ואת הנערים היושבים במושב האחורי, באם גם הם רואים אותן. כשנעניתי בחיוב, בקשתי מרעייתי בתיה, אשר התלוותה אלי למסע זה, לרדת מהרכב, וללכת לקראתן, בעוד אני מחנה את הרכב בצד הדרך. כדקה לאחר מכן הצטרפתי אל האחרים. כאשר התקרבתי לקראתם, רצו אלי הנשים בשמחה. חשבנו עליך וידענו שתגיע, אמרה אחת מהן. מהוסס פתחתי את שער בית העלמין, וכולנו נכנסנו פנימה. החלפנו את חולצותינו, לחולצת הקבוצה, אשר הכתובת DARZI TEAM" " משורטטת עליה בצרוף דגל ישראל. אין ספק שההתרגשות מהמפגש הבלתי מובן, אחזה בכולם. כך כשאנו בחולצות הצוות, והנשים בבגדים הזהים כמעט לחלוטין, מהשנה שעברה, חשתי כאילו לא חלפה לה שנה, והתמונה לקוחה מהמפגש של השנה הקודמת. שוחחנו עוד דקות מעטות, ואז ניפנו הנשים והלכו לדרכן. ואילו אנו התחלנו במלאכת הניקיון של בית העלמין, בחלקה החדשה, אותה ניקינו בשנה שעברה. בסך הכל, הניקיון בחלקה נשמר. רק העלים שנשרו מעצי המחט בהמוניהם, כיסו את הקברים. כשסיימנו את המלאכה, פנינו לעבר החלקה הישנה. העזובה בחלקה זאת היתה רבה. החלקה הנמצאת בתוך חורשת עצי המחט, היתה נטושה, עשביה כיסתה את כל השטח, ושרידי ענפים יבשים ובקבוקים, נראו בכל מקום. מציבות העומדות על תילן, לא היו כאן. רק שרידי מציבות, הפזורות בכל פינה, חלקן בולטות מעל פני הקרקע, וחלקן מכוסות באדמה. המשימה היתה לחשוף את כל המציבות הנראות לעין, ולתעד את השמות החקוקים באבן. כל המציבות היו כתובות באותיות עבריות. בסופו של יום נחשפו ונוקו 28 מציבות. המציבה העתיקה ביותר שנחשפה, היתה משנת 1738, התצ"ח. במקום נחשפה גם חלקת כוהנים, קרובה לחומת בית העלמין. ( רשימה שמית של שמות הנפטרים, ניתן למצוא בגלריית קוס 2011 ). בסיום יום העבודה שבנו לבית המלון בקרדאמנה, ולאחר ארוחת הערב, עשינו את דרכנו אל העיר קוס, ביקרנו שוב אצל יאניס קטסאמונדיס, וכמובן את ויקטור מנשה ואת אחותו קארן, נצר אחרון ליהודי קוס.

 

לגלריית תמונות לחץ כאן