מסעות יוון | בעקבות הקהילות היהודיות | אריה דרזי | מסעות רודוס 2

מסעות רודוס – חלק שני



 

במהלך מסעותיי בעקבות קהילת יהודי רודוס, עתיקת היומין, החל לבעור בעצמותיי הרצון להפיק סרט תיעודי על קהילה נפלאה זאת. חומר רב אספתי במהלך מסעותיי, בעזרת רבים מבני האי, ניצולי שואה ודור ההמשך.  

כאשר ישבתי בחדר העריכה והקשבתי לעדויות של ניצולי השואה, ילדי רודוס דאז, אשר אולצו בפקודת הגסטפו ביולי 1944, להגיע למטה הגסטפו בשמלניק, מצאתי מעט סתירות. לדברי חלקם, מטה הגסטפו נהרס ועליו נבנה בית מלון. אחרים סברו כי מקום האיסוף היה מרוחק מהנמל, וגם שם אין זכר יותר למקום. החלטתי לחזור לאי במטרה למצוא את מטה הגסטפו. ידעתי כי לפני פלישת הגרמנים לאי, שימש המקום כמטה חיל האוויר האיטלקי. בעזרתו של מר סמואל מודיאנו, ניצול השואה שהקדיש את חייו לשימור המורשת היהודית ברודוס, אותר המקום. סמואל, המתקרב לשנתו ה-80, נע במהירות רכוב על גבי קטנוע, ברחובות הצרים, כשאני מנסה להדביקו בנסיעה ברכב. הוא חצה את הנמל, עבר בסמטאות העיר העתיקה, ושוב יצא מעברה השני של העיר העתיקה, ואני עדיין אחריו חושש לאבדו. לבסוף עצר ליד מבנה בסמוך לחומות העיר, והצביע עליו, "מטה הגסטפו" אמר, הייתי בן 13 כשהגעתי לכאן עם הוריי. הבטתי במבנה, "בית ספר למקצועות המלונאות" הכריז השלט שהיה תלוי בכניסה. בכניסה קיבל אותי אחד מאנשי הצוות במקום. הסברתי כי ברצוני לסייר במקום, בנימוס הסביר לי כי סיורים במקום נערכים בתאום בלבד עם ההנהלה. ניסיתי להסביר כי למחרת אני טס חזרה לישראל, למרות זאת לא ניתן היה לתאם לאותו היום. הקפתי את הבניין מכל עבריו, בניין אבן בן שתי קומות. בכניסה פגשתי שתי נשים צעירות, שאלתי אם הן יודעות למה שימש המקום בעבר ונראה כי אין להן שמץ של מושג שבבית הספר בו הן לומדות, רוכזו יהודי רודוס על ידי הגרמנים, משם צעדו לנמל מנדרקיס, והועלו על ספינות בדרכם למחנות ההשמדה.  

כאשר עזבתי את המקום הבטחתי לעצמי לשוב ולחזור. את הבטחתי זאת קיימתי בשנה שעברה. למסעי זה הצטרפו שלושה צעירים, מטופלים לשעבר שלי, שעשו כברת דרך רצינית בתהליך שיקום חייהם, רפי, דניאל וסרגיי. כמו כן, מצאתי לנכון לצרף לנסיעה גם את מיודענו אשי טאוב, עיתונאי מקומי, דור שני לניצולי שואה, במטרה לחשוף במעט מסעות אלה בנושא שואה, למקומות שלא תמיד היו באור הזרקורים. לאחר תאום עם הגורמים המתאימים, הורשינו לבקר בבית הספר, מטה הגסטפו לשעבר. לשמחתנו גילינו כי גב' סטלה לוי, ניצולת שואה ילידת רודוס, המתגוררת כעת בארצות הברית, נמצאת אף היא באי. לבקשתנו ניאותה להצטרף לביקור במקום. זהו ביקורה הראשון במקום מאז אותו יום נורא בשלהי קיץ 1944. שמענו ממקור ראשון על מה שהתרחש במקום זה. סטלה הנערה, סייעה לאביה העיוור שנדרש על ידי אנשי האס. אס. להגיע למקום זה. יהודים רבים רוכזו במקום, כשהגויים, שעד רגע זה היו שכניהם, הציצו מבעד לחלונות במתרחש. אחסוך מכם קוראים יקרים את התיאורים המצמררים ששמענו מפיה של סטלה, בעוד אנו מסיירים בין החדרים, ועולים במדרגות לקומה העליונה. אנו חשים בהתרגשות העצומה שחשה סטלה, נדמה כאילו עדיין נשמעים קולות הבכי והצעקות בחלל המבנה ובחדרים. אשי טאוב אוחז במצלמה ומתעד כל מילה וכל הגה, שואל ומצטמרר יחד איתנו. תמיד חשתי תחושת ניצחון כאשר הגעתי למקומות אלה. בני העם היהודי, ששרדו את השואה, בנו מדינה וחוזרים כבני חורין. המיקרופון שאחזתי ועליו סמל ערוץ 2 של הטלוויזיה הישראלית, העצים תחושה זאת. "מכאן הובלנו לספינות שהמתינו בנמל", המשיכה סטלה לתאר "וההמשך ידוע, מחנה חיידרי ומשם בטרנספורט לאושוויץ". בשקט רב יצאנו מהמבנה. על מנת להשתחרר מעט מתחושת המועקה שאחזה בנו עשינו דרכנו רגלית אל העיר העתיקה. היה לי חשוב להביאם אל אנדרטת הזיכרון ליהודי רודוס וקוס שנספו בשואה. האנדרטה עשויה שיש שחור ולה שש צלעות, כאשר על כל צלע חרוטה בשפה שונה כתובת המזכירה את רציחתם של יהודי רודוס וקוס, בידי הצורר הנאצי. מעל לכל כתובת - סמל מגן דוד וסמל המדינה. בתחתית האנדרטה סמל מגן הדוד. האנדרטה נחנכה רק בשנת 2002, והוצבה כמתבקש בכיכר שבלב הרובע היהודי, בעיר העתיקה של רודוס, בסמוך למזרקת סוסוני הים, ולא רחוק מבית הכנסת. ילידי רודוס וניצולי שואה מגיעים מרחבי העולם, לרודוס במטרה להיות נוכחים בעצרת הזיכרון הנערכת מידי שנה במקום. למרות תחושת השלווה שחשים המבקרים באי, קיימים מידי פעם מעשי ונדאליזם של נערים, הפוגעים באנדרטה. למרות שמדובר במיעוט שולי. גם גדר התיל שהייתה תלויה על האנדרטה הוסרה באורח פלא, בסמוך לחנוכת האנדרטה, וסרט שהופץ באינטרנט הראה נערים משתינים על האנדרטה. הקהילה היהודית ברודוס מונה בסך הכל כ–20 נפש, חלקם נמצאים לצורכי לימודים או עסקים באתונה. במהלך ביקוריי באי, חשתי רצון לעשות מעשה ולסייע לקהילה היהודית. כתגובה למעשים שפגעו באנדרטת הזיכרון, החלטתי לסייע דווקא בשיקום אנדרטאות. המקום שנבחר היה בית העלמין היהודי ברודוס. על בית העלמין והעשייה במקום, בכתבה שתפורסם בגיליון הבא. 

 

 

.